אדם זקן- מה יש לו בחייו?

עֶרֶב פִּתְאֹמִי / דוד אבידן

אָדָם זָקֵן - מַה יֵּשׁ לוֹ בְּחַיָּיו?
הוּא קָם בַּבֹּקֶר, וּבֹקֶר בּוֹ לֹא קָם.
הוּא מְדַשְׁדֵּשׁ אֶל הַמִּטְבָּח, וְשָׁם
הַמַּיִם הַפּוֹשְׁרִים יַזְכִּירוּ לוֹ,
שֶׁבְּגִילוֹ, שֶׁבְּגִילוֹ, שֶׁבְּגִילוֹ
אָדָם זָקֵן - מַה יֵּשׁ לוֹ בִּבְקָרָיו?
הוּא קָם בְּבֹקֶר קַיִץ, וּכְבָר סְתָו
נִמְהָל בָּעֶרֶב בְּנוּרוֹת חֶדְרוֹ.
מִמַּסָּעוֹ בַּמִּסְדְּרוֹן הוּא טֶרֶם שָׁב,
כִּי שָׁם הוּא עוֹד חָשַׁב, חָשַׁב, חָשַׁב
מַה לַעֲשׂוֹת עַתָּה וּמַה לִּקְרֹא
אָדָם זָקֵן - מַה יֵּשׁ לוֹ בִּסְפָרָיו?
רוּחוֹת-פְּרָצִים בָּהֶם יְעַלְעֲלוּ
וִיסַמְּנוּ לוֹ מִשְׁפָּטִים עַל בּוֹא הַקֵּץ
בִּדְיוֹ-סְתָרִים, וְאַחַרכָּך לוֹ יְגַלּוּ
כַּמָּה מֵהֶם. וְהוּא יֵצֵא חוֹצֵץ
בִּבְרַק עֵינוֹ, בְּנִסְיוֹנוֹ הָרַב
אָדָם זָקֵן - מַה יֵּשׁ לוֹ בְּעֵינָיו?
אִם יִתְרַכֵּז, יָצוּף בּוֹ זֵכֶר קְרָב
רָחוֹק, צְמֵא נִגּוּדִים וְכִשָּׁרוֹן
וְסִכּוּיִים תְּלוּלִים, עַד שֶׁקָּרַב
יוֹם שִׁכְחָה. עַכְשָׁו מִן הַגָּרוֹן
עוֹלִים בִּזְהִירוּת, כְּסַיָּרִים,
כַּמָּה מִן הַבְּטוּחִים בְּחִרְחוּרָיו,
כְּמוֹ נַהֲמוֹת נָמֵר צָעִיר בַּסְּתָו
אָדָם זָקֵן - הֵיכָן כָּל נְמֵרָיו?
הוּא עוֹד יֵצֵא לַצַּיִד יוֹם אֶחָד,
כְּשֶׁהַיָּרֹק יִהְיֶה יָרֹקְשָׁחוֹר,
עִם כֹּחַ רַב וְנִסָּיוֹן מֻעָט
הוּא עוֹד יֵצֵא לַצַּיִד יוֹם אֶחָד
אֶת הַשָּׁנִים יַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרָיו
כְּמוֹ כְּבִישׁ אָרֹךְ, שֶׁנֶּעֱזַב, עָיֵף,
מֵאֲחוֹרֵי כְּלִירֶכֶב מְטֹרָף,
שֶׁהוּא עַצְמוֹ יִנְהַג בּוֹ, כְּרוֹדֵף
אַחַר הַזְּמַן, שֶׁכְּבָר אָזַל כֻּלּוֹ
אָדָם זָקֵן - מַה יֵּשׁ לוֹ בְּגִילוֹ?
הוּא מְנַמְנֵם, כִּי הוּא פּוֹחֵד לִישׁוֹן.
עֵינָיו פְּקוּחוֹת לְמֶחֱצָה, מְנַחֲשׁוֹת
לְפִי תְּנוּעַת הַכּוֹכָבִים, אִם הַלְּחִישׁוֹת
רוֹמְזוֹת כִּי זֶה לֵילוֹ הָאַחֲרוֹן
אָדָם זָקֵן - מַה יֵּשׁ לוֹ בַּחַלּוֹן?
חַלּוֹן פָּתוּחַ, וְדַרְכּוֹ נִשְׁקָף
רֹאשׁ זָר וְלֹא מֻגְדָּר, שֶׁמְּאוֹתֵת
לִהְיוֹת שֵׁנִית נָמֵר צָעִיר בַּסְּתָו,
תָּמִיד תָּמִיד לָקַחַת, לֹא לָתֵת
לְרֹאשׁ עוֹיֵן מִבַּעַד לַחַלּוֹן
לִפְקֹד אוֹתוֹ בְּעֶרֶב אַחֲרוֹן
אָדָם זָקֵן - מַה יֵּשׁ לוֹ בְּעַרְבּוֹ?
לֹא מֶלֶך
וְיִפּוֹל
לֹא עַל חַרְבּוֹ.
מתוך: משהו בשביל מישהו, ספרית פועלים, 1987

השיר הזה זורק אותי לעבודתי עם מתנדבים בעמותת "עמך". יחידת ההתנדבות ב"עמך" תל אביב היא גוף מפואר בעל זכויות רבות הנובעות מעבודה נפלאה של אנשים טובים המקדישים מזמנם היקר למען שורדי שואה בגילאי זקנה מתקדמים, אשר סובלים מבדידות ובידוד בשל מחלותיהם, אשר לא מאפשרים להם להשתתף בפעילויות חברתיות מחוץ לביתם.

המפגש עם הזקנה עבור המתנדבים, מסטודנטים צעירים ועד לאנשים על גבול גיל הזקנה, עורר תגובות ורגשות מגוונים. אני אהבתי להשתמש במפגש הראשוני איתם בשיר הזה כדי לעורר את הדיון בנושא. הצעירים, בחלקם, התקשו לראות את מלוא הספקטרום של הגיל מעבר לתדמית האדם הזקן. המבוגרים יותר, ראו לנגד עיניהם את הוריהם ואת הפחד מפני הצפוי להם עצמם.

השיר הנוגע הזה, אשר מזוהה כל כך עם קולו הענק והחרוך של דני ליטני, מגלם בעיניי בעיקר פחד עצום. פחד מההיעלמות. פחד מפני תמונה של עולם שלם שהולך ונמוג ונשארו ממנו רק שאריות של עבר מפואר. הפחד מפני המוות הקרב אשר יגיע בפתאומיות אלימה. זהו בעיניי, שיר של אדם הנמצא על סף הזקנה, אך איננו זקן בעצמו, ורואה אותה מבחוץ כחוויה מייאשת ומפחידה, אשר עורבת ומופיעה איכשהו תמיד בזמן לא צפוי. אבידן עצמו, פרסם את השיר בהיותו בן 53 בלבד.

אני פוגשת את החוויה הפנימית המפוחדת מפני זקנה ומוות במפגשים עם אנשים בקליניקה ומחוצה לה. בחברה המערבית, שעוסקת באופן מאני בהצערה והעלמת הזקנה, קשה שלא להרגיש שהזקנה הפכה למשהו שחשוב להימנע ממנו. הדמויות על המרקע ועל שלטי החוצות מסרבות להזדקן ומעבירות תחושת חרדה מפני כל קמט או שערה לבנה. בכל פעם לוקחים נערים ונערות צעירים יותר ויותר כדי להיות הנציגים למה שהחיים ה"נכונים" וה"בריאים" צריכים להיות. לפעמים "שולפים" איזו דוגמנית עבר או מגישת עבר שמורה היטב (לפעמים טוב מידי), בכדי לתת ביטוי לפלח האוכלוסייה הפחות צעיר. מה הפלא שהזקנה, בתחושותיהם ומחשבותיהם של מרבית האנשים נדמת כפלקט של איש זקן אוכל לבן וטובל עוגיה בתה ביד רועדת.

הזקנה בעולם המערבי כיום נמשכת יותר מ3 עשורים והיא מגוונת ומלאה בהזדמנויות. אנשים מגלים להפתעתם, שיש מקום לאהבה חדשה וסקס בגילאים מאוחרים. אנשים מגלים מאגרי יכולות ויצירתיות תת קרקעיים, שלא ידעו עליהם בעודם צעירים, ודווקא כעת בזקנתם מתפרצים ורואים אור. אני איני מתכחשת לכך שהזקנה מבשרת את סוף החיים ופרידות עצובות רבות ואני גם לא מנסה ליצור רומנטיזציה של הגילאים המבוגרים. אני כן מנסה להדגיש את גישתי שהזקנה היא חלק ממעגל החיים. ככזו, יש בה אבדנים רבים, אך גם הזדמנויות רבות, ובעיקר היא מחייבת, כמו כל שלב במעגל החיים, שינויים והתאמות למצבי החיים שהיא מביאה.