יום שישי, 27 ביולי 2018

אינספור פנים לאהבה

כמה מתאים שאת הספר הזה מכולם בחרתי מתוך תצוגת ספרים והתחלתי לקרוא דווקא עכשיו. ספר שעוסק כולו בדיון על פניה הרבות והשונות של האהבה. כאשר פתחתי את הפרולוג, חשבתי על הרעיון של האהבה הרומנטית. על ההתחלות והסירוב לעסוק דווקא בשלבים המתקדמים ביותר של האינטימיות. את הקטע הבא מתוך הפרולוג אני מקדישה לכל הזוגות הוותיקים שחוו את האבולוציה של האהבה והאינטימיות בחייהם הזוגיים ואלה המאמינים במרכזיות של עולם הרגשות האלה בכל שלב בחיינו בעיקר בשלבים האחרונים.



Photo by Candida.Performa in flickr


קטע מתוך "אגם קומו (Lago di COMO)", חיים שפירא.

"... מפני השעה המוקדמת לא היו אנשים רבים על הסיפון. רוח בוקר ליטפה את פנינו, האוויר היה קריר, אך השמש כבר החלה בניסיונותיה להציץ אל האגם היפה.
        מולנו ישב זוג זקנים ושתק. המראה שלהם חשף כי הם שותקים באיטלקית. אל תתפלאו, אך לעיתים ניתן לדעת גם את השפה בה אנשים שותקים. היה גם ברור כי בעל ואישה הם. כאשר התקרבנו לצ'רנוביו, נזכרנו איך לפני שנים ביקרנו לראשונה במלון "וילה ד'אסטה" והתפעלנו מיופיו הרב. אמרתי לרעייתי כי זיכרונות הם גן עדן יחיד שממנו איש לא יוכל לגרש אותנו. היא אהבה את מה שאמרתי ואני ניסיתי להיזכר היכן קראתי את משפט זה. לא נזכרתי.
זוג האיטלקים המשיך לשתוק אך האישה התרחקה קלות מבעלה. היה נדמה כי היא כועסת. ואכן כעבור דקות אחדות היא קמה ממקומה, נתנה בו מבט זועף ועברה לשבת לבדה בצידה השני של המעבורת. הבעל הזקן הוסיף לשבת על הספסל מולנו אך פניו נפלו. חשבתי לעצמי: לאיזו דרגת אינטימיות יכול להגיע זוג במרוצת השנים – הם הצליחו לריב מבלי לומר מילה!
        הספינה המשיכה בדרכה וכעבור זמן לא רב הגענו לבלג'יו. נשארנו לשבת כאשר כולם קמו לצאת. אנחנו באיטליה, הארץ שבה החיפזון נחשב לחטא. מה עוד שחטאתי בכך לפני כשעה. הבעל התקדם לאיטו לעבר הגשרון ובטרם עלה עליו התקרבה אליו אשתו ושמה ידו בידה. חשבתי לעצמי: לאיזו דרגה של אינטימיות יכול להגיע זוג במרוצת השנים, הם הצליחו להשלים זה עם זה מבלי להחליף מילה!..."

מתוך: אהבה זה כל הספר, חיים שפירא, כינרת זמורה ביתן מוציאים לאור, 2014.