יום ראשון, 16 בדצמבר 2018

הצעת הכנה לזקנה צלולה


מאמר זה פורסם תחילה בעלון "סבאסבתא" לגיל השלישי של מושב עין יהב


"אם עוד החושך רב ואין כוכב לי 

ואם הים גועש

על תורן ספינתי הדליקי, אמא
שושנה של אש..." 

אריק איינשטיין שר לשתינו מתוך הטלפון שלי זמר אהבה לים בקולו המלטף. זהבה לקונית מאוד ביכולתה להביע את עצמה בימים אלה. היא בוודאי שמתקשה להביע רגשות, אשר עולים ומשתלטים עליה, כאשר דבר מה מעורר בה חוסר נוחות או כאשר היא מרגישה מהדובר אליה לחץ או חוסר סבלנות. אך כשהיא שמעה את אריק איינשטיין שר שיר, שהיא שרה עם ילדיה במהלך כל חייה, עיניה, אשר בדרך כלל נראות מבולבלות, נדלקו והיא הצטרפה לשירה מבלי לטעות באף מילה. "כמה יפה שהוא שר, איך קוראים לו?" זהבה ניסתה להיזכר בעזרתי. "קוראים לו אריק איינשטיין. הוא היה זמר מפורסם מאוד. באמת הוא שר יפה" עניתי. "את זוכרת ממש את כל המילים. זה בטח שיר שאת מכירה ואוהבת". זהבה הסתכלה אלי בחיוך "אני באמת אוהבת את השיר הזה".

זהבה היתה כל חייה מוסיקאית חובבת, שניגנה במספר כלים, אך הפסנתר אהוב עליה ביותר. שירים ישראלים ישנים הפכו לדרך כמעט יחידה לתקשר איתה על רגשותיה שמתערבלים בתוכה כאשר זיכרונה קצר הטווח נעלם ממנה דקות ספורות אחרי התרחשות וזיכרונה ארוך הטווח הולך ונמחק ומוחה מתודעתה אירועים משמעותיים ואנשים מוכרים. בשלב זה של הדמנציה "נלחמים" על שימור המצב הקיים. "שושנת האש" שלנו היא חוש השמיעה המפותח, הזיכרון המילולי שלה והמוסיקליות הדומיננטית שלה, אשר מאפשרים לה לזכור ולשחזר בשירה ובנגינה על הפסנתר החשמלי הקטן שלה אין ספור שירים ומנגינות שהיא שרה וניגנה במהלך חייה.

        הגילאים המבוגרים והזקנה מעמידים אותנו מול אתגר בלתי נסבל  של אבדנים. החושים אינם חדים כמו בעבר; אצל חלק, השמיעה נחלשת, אצל האחרים הראייה. התנועה איננה זריזה כפי שהיתה בעבר. הגוף שלנו, הכלי, אשר רובנו למדנו לסמוך על כך שלא יכזיב אותנו, אינו כזה יותר. המחשבה על כך איננה נעימה והופכת לקשה ומאיימת יותר ככל שהשנים נוקפות. אין לכך רפואה. כמו שהקלישאה אומרת: החיים הם מחלה ללא מרפא והזקנה על אחת כמה וכמה.


Photo by Lukas Budimaier on Unsplash


נעמי פייל (Feil), היא עובדת סוציאלית קלינית, אשר פיתחה את שיטת ה"תיקוף" (Validation), משיטות הטיפול הרגשי המובילות בטיפול במבוגרים מאוד הסובלים מדמנציה. פייל, כתוצאה מעבודתה ארוכת השנים עם חולי דמנציה, פיתחה תיאוריה, כי דמנציה בגילאים מאוחרים, מגילאי שמונים ומעלה, נוצרת כמנגנון הגנה נפשי, המסייע להוריד מעוצמות הכאב הנפשי, להן גורמים האבדנים החושיים והפיזיולוגיים בזקנה. כלומר, כאשר אדם מאבד יכולת לתקשר בצורה טובה עם סביבתו ולהשתתף בה כבעבר, אם בגלל אבדן שמיעה או ראיה או מגבלה בתנועה או מחלה קשה, התוצאה הרגשית-נפשית של התהליך עלולה להיות התכנסות והצטמצמות של האדם לתוך עצמו, אשר תוביל לדמנציה כאופן להתמודד עם האבדנים. האדם מכחיש באמצעות שיכחה את העולמו שהשתנה ואת מגבלותיו כיום. יש במנגנון הזה הגיון ותבונה בשימור משאבים בטווח הקצר. למשל, בחסות הדמנציה, האדם אינו צריך להיאבק ולזכור שמות של אנשים סביבו או להיאבק בקשיים בהתארגנות ובשמירה על היגיינה אישית. המשאבים המועטים מוקדשים להישרדות בסיסית. אך הכחשה של מצב מעורר דחק, אשר בלתי אפשרי להתעלם ממנו, כפי שאתם יודעים, איננה יעילה בהתמודדות עם דחק לאורך זמן. היא מגיעה עם תג מחיר כבד- מצוקה גדולה.

הבנה זו מובילה אותנו לשאלות: מה הוא האופן היעיל להתמודדות עם האבדנים הפיזיים-חושיים שמגיעים עם הזקנה? האם ניתן להכין עצמנו להתמודדות עם האבדנים הללו? פייל טוענת שכן ומציעה כמה אופנים משולבים להיערכות לשלב הזקנה;

פייל מציעה טכניקה השאולה משיטת הטיפול NLP- Neuro Linguistic Programming  (ניתוב לשוני פיזיולוגי)- זיהוי חוש דומיננטי. לכל אחד מאיתנו יש חוש דומיננטי, אשר התפתח מאז ינקותנו. החוש הדומיננטי הנפוץ ביותר באוכלוסיה הוא חוש הראיה. הרבה אחריו מדורג חוש השמיעה, אחריו חוש המגע והחושים הדומיננטיים הכי פחות נפוצים הם הריח והטעם. זהו בעצמכם מהו החוש הדומיננטי שלכם. מהו החוש עליו אתם נסמכים ביותר להתמצאות במרחב שלכם. באמצעות חוש זה, אתם גם מבטאים את עצמכם. למשל, אם אתם משתמשים בדרך כלל בביטויים כמו "נראה לי ש..." או "אני יכול לדמיין ש...", כפי הנראה שהחוש הדומיננטי שלכם הוא הראיה. אם אתם נוטים להשתמש בביטויים כמו "נשמע טוב..." או "מצלצל מוכר", כפי הנראה החוש הדומיננטי שלכם הוא שמיעה. אם ניקח לדוגמא את זהבה, שהיא חולה במחלה כרונית קשה במשך שנים רבות לפני שלקתה בדמנציה. החוש הדומיננטי שלה הוא חוש השמיעה.

אחרי שזיהיתם מהו החוש הדומיננטי שלכם, האם אתם יכולים לדמיין אותו נמוג? זה קורה. הראייה מיטשטשת עד שקשה לקרוא או לצפות בטלוויזיה. לחילופין, השמיעה נחלשת עד כי קשה לנהל שיחה בטלפון או לעקוב אחרי שיחה או הרצאה. כאן עולה הצורך למצוא חוש או חושים "חלופיים" ולחדד אותם כפיצוי. ניתן וכדאי לעשות זאת לפני פגיעה בחוש הדומיננטי או אחריו. לדוגמא, אדם בעל חוש ראיה דומיננטי, יכול לעצום עיניים ולהאזין לספרים מוקלטים, מוסיקה, לטעום מאכלים ולנחש את מרכיביהם, לנסות בעיניים עצומות להריח ריחות בסביבתו, כמו פריחה ועשן. תרגילים יומיים בנטרול החוש הדומיננטי וחידוד החושים האחרים, מפתחת יכולת להתמודד עם אבדנים חושיים, כאשר הם מגיעים.

נושא אחר, שפייל מדברת עליו, הוא הקשבה לגופנו. כולנו עסוקים כל כך ביום יום שלנו, שאנחנו הופכים את ההתעלמות מצורכי הגוף שלנו למיומנות בעלת חשיבות עליונה. למשל, התעלמות ודחייה של "קריאות הטבע". התעלמות מצמא ורעב. עולה על אלה ההתעלמות מכאבים ומבעיות רפואיות. הרגלים אלה מונעים מאיתנו להכיר סימנים בסיסיים בגופנו לזיהוי של מה שתקין ומה שמקולקל. זקנה בריאה קשורה ביכולת "להקשיב" לצרכים שלנו ולטפל בהם בזמן וללא דיחוי.

הנושאים הנוספים שפייל עוסקת בהם הם רגשיים. לכל אחד מאיתנו יש את מנגנוני ההגנה שלנו מפני מצבים בלתי נסבלים ואת דרכי ההתמודדות שלנו עם מצבי דחק. חשוב ללמוד לזהות את החלקים האלה, כדי שבעת משבר בריאותי נוכל להתמודד באופן יעיל יותר ולקבל את הסיוע המתאים יותר מסביבתנו. פייל מוסיפה, שבכל שלב בחיינו, אנחנו נתקלים בקשיים ואתגרים, למשל, במערכות יחסים שלנו עם היקרים לנו או במקומות העבודה שלנו, אשר מגדירים חלק משמעותי בדימוי העצמי שלנו. יישוב של הבעיות הללו והתמודדות עם הקשיים הללו, ימנעו תחושות החמצה ואבדן בשלבים מאוחרים יותר של החיים. אני מסכימה, קל להגיד וקשה מאוד לעשות. מסיבה זאת, אנשים רבים נותרים עם "עניינים לא פתורים" בסוף חייהם. אלה מענים אותם, דווקא כאשר הם חלשים ביותר וללא משאבים להתמודד איתם.

בחזרה לפגישתי עם זהבה... אריק איינשטיין החל לשיר לי ולזהבה זמר אהבה לים בפעם השניה, כאשר ביתה של זהבה נכנסה לחדר מהסלון מנגבת את ידיה במגבת בידה. היא התיישבה ליד אימה והקשיבה איתנו לשיר, הזכור לה מילדותה כה טוב. עיניה של הבת התמלאו דמעות. כאשר ראתה את אימה מרוכזת כל כך בהאזנה, היא חמקה מחוץ לחדר נרגשת מאוד וחזרה לחדר בעיניים אדומות אחרי דקות ארוכות.

מקורות:
פייל, נ. ודה-קלארק רובין, ו. (2015) "תיקוף: שיטת פייל, כיצד לעזור לזקן חסר התמצאות". הוצאת ג'ויינט ישראל- אשל.
הובא קטע מתוך "זמר אהבה לים" מילים: רפאל אליעז

אין תגובות:

פרסום תגובה