יום שלישי, 25 בספטמבר 2018

אורחת שאיננה באמת אורחת


בכל שבוע הפגישה עם יעקב התקיימה באותו היום, באותה השעה, למעט חריגות ספורות, בהן הפגישה בוטלה בגלל בעיה רפואית דחופה שדרשה טיפול. בכל יום שלישי ב- 13:30, טיפסתי במעלה מדרגות בניין המגורים לקומה שלישית, שם חיכתה לי דלת הדירה פתוחה לרווחה למעני. בפעמים שהגעתי לדלת סגורה, זה היה סימן שמשהו לא טוב קרה. בכל יום שלישי ב-13:30, כאשר נכנסתי לסלון הדירה הצנועה המואר, יעקב חיכה לי במקומות על הספה, משאיר לי את הכורסא העומדת בניצב אליו. על שולחן הסלון הונחו כוס על תחתית ובקבוק דיאט קולה צונן.

המחווה הקבועה הזו של יעקב, שמיעט ביצירת קשרים אישיים, נגעה לליבי, ודוברה ביננו בטיפול. המחווה התחילה כמה חודשים אחרי שהתבסס הקשר הטיפולי איתו. יעקב, אשר קיבל את השיחות הטיפוליות דרך עמותת "עמך" ובמימון משרד האוצר, חיפש דרך לגמול לי על הטיפול. תגמול בתשלום קיבלתי מהעמותה. הדרך שלו הייתה באירוח. הוא הבחין בבקבוק השתייה שהבאתי איתי והחליט לדאוג לאותה השתייה זמינה עבורי. אפילו שהבהרתי שוב ושוב, שהוא לא אמור לארח אותי, הוא המשיך והבעת התודה הזו הפכה למאפיין בקשר הטיפולי ביננו.


חג סוכות שמח



עולם הטיפול הרגשי בבית יכול להיות מבלבל ומורכב למטופל ולמטפל.  עבור חלק מהאנשים מדובר במאמץ לא פשוט להכניס אדם זר לביתם, עולמם האישי והחשוף וליצור מערכת יחסים, שבמצבה ה"טבעי" נוצרת בקליניקה המנותקת מעולם זה. באופן דומה, לא פשוט עבור מטפל להיכנס ל"מגרש הבית" של המטופל וליצור קשר טיפולי, אשר בקליניקה הבטוחה שלו, היה "נקי" יותר מהשפעות חיצוניות ומהפרעות. באופן מובן, התגובה הטבעית ביותר למצב הזה, שאני נתקלת בו, כאשר אני מגיעה לבית מטופל, הוא ניסיון "לארח" אותי ובכך ליצור מצב שיפרוק את מתח הצפייה מהבאות. הרי, כל אדם יודע מה מצופה מאורח וממארח. ביצירת תפאורה של אירוח עם כיבוד ושתייה, התפקידים כביכול ברורים יותר לנוכחים. יחד עם זה, אלו לא התפקידים הקיימים למעשה בחדר. אני מגיעה כאשת מקצוע מטפלת והאדם ה"מארח" אותי מקבל שירות מקצועי, אשר הוא משלם עליו. מצב זה עלול לעורר רגשות מבוכה ורצון להתגונן מאיום בחשיפה מוגזמת, באמצעות הרחקה שלי וביחס כלפי כאורחת זרה. יחד עם זאת, זה בהחלט יתכן, כי ברוב המקרים, דאגה לשתיה עבורי, היא רק דרך לראות אותי כאדם, הזקוק לכוס מים ביום חם.

אז איך מתגברים על בלבול זה? מנסיוני, מדברים עליו כמה שיותר.  פעמים רבות כשאני מנסה להסביר מה זה אומר בעצם "טיפול נפשי בבית המטופל" אני מסבירה באופן הפשוט ביותר, כי בטיפול מסוג זה, אני "מעתיקה" את חדר הטיפולים לבית של אותו אדם המחפש טיפול נפשי או ייעוץ. כפי שאני דואגת לצרכי בקליניקה, כך אני עושה את מירב המאמצים לדאוג לצרכי לפני שאני מגיעה לבית המטופל. וכאשר אני מגיעה לשיחה עם מטופל העולם החיצוני נעלם והמוקד עובר לשיחה ולקשר באופן הנקי ביותר האפשרי בתנאים בבית. ברוב המקרים, עם הזמן תחושת הזרות נעלמת, ממש כמו בקליניקה. מסיבה זו, באופן זה של עבודתי, אני אורחת שאיננה ממש אורחת.


אין תגובות:

פרסום תגובה